| 1 |
- ערב טוב, חנה! - ערב טוב, שלמה! - הלו, הלו, את שומעת? - כן, כן, אני שומעת. - אני לא שומע! - אבל אני צועקת! - הו, עכשיו אני שומע. מה את עושׂה? - אני יושבת על הכיסא, לומדת, כותבת וקוראת. עכשיו אני מדברת, אנחנו מדברים, נכון? - לא, אנחנו צועקים! - חנה!!! - מי צועק? - ורדה צועקת. שתֵינוּ צועקות. - אה, את גרה בּדירה עם ורדה? - נכון, אנחנו גרות יחד בדירה, אבל עכשיו אני מדברת. אתה בחוּר מעניין... - כן. - מאין אתה? - אני מִצרפת. מאין את? - אני מֵרוּסיה. - את לומדת באוּלפן? - כן, אני תלמידה באוּלפן, ואני התלמידה הטובה ביותר. - הוהוהו! גם אני לומד באולפּן, אני תלמיד טוב, אבל אני לא התלמיד הטוב ביותר. - אתה צנוע. אתה לא מדבר עַל עַצמְךָ. - אוּלי, אבל את לא צנוּעה, את מדברת על עֵצמֵךְ כל הזמן. אולי את באמת תלמידה טובה, אבל לא צריך לספר את זה. - למה לא? כל התלמידים קוראים עברית, אבל אני גם כותבת יפה. - באמת? הרבּה סטוּדנטים כותבים וקוראים עברית. - כן, אבל הסטודנטים באולפן לא יודעים עברית כל כך טוב. אני וּורדה יודעות היטב. - כן, אבל ורדה מורה, את עולָה חדשה. המורֶה יודע תמיד טוב יותר. - נכון! נכון! אבל לפעמים התלמיד יודע יותר טוב. - התלמידים לומדים באוּלפן, המורה מלמד באולפן. המורה מדבר עברית הרבה זמן. העולה מדבר עברית לא הרבה זמן. הוא מדבר עברית זמן קצר. את לא בחורה צנועה. את מדברת על עצמך כל הזמן, את גַאַוותנית. הישׂראלים אומרים בִּסלֶנג "שווִיצֶרִית". - אני גאוותנית? אתה גאוותן! אני צנוּעה! - בחוּרה צנועה! בחורה צנועה לא אומרת: "אני צנועה". |
Комментарии