| ההיסטוריה של המחר |
| 1 | הוצאת ספרית פועלים האוניברסיטה העברית - בית הספר לחינוך בשיתוף עם בית המדרש לרבנים דאמריקה עקיבא ארנסט סימון ■ 9 הזכות לחנך • החובה לחנך עקיבא ארנסט סימון הזכות לחנך• החובה לחנך מסות חינוך לשלום בעתות מלחמה משמעותו הכפולה של המושג "פרימיטיוויות" על בעית העילית אידיאלים ומטרות בחינוך על השפעה חינוכית חינוך בעולם של תמורות טוטאליות ואנטי־טוטאליטאריזם כקווי יסוד במסורת היהודית על החופש האקדמי פילוסופיית ההיסטוריה ופילוסופיית התרבות • כמדעי־יסוד לפדגוגיה הוצאת ספרית פועלים האוניברסיטה העברית - בית־הספר לחינוך בשיתוף עם בית המדרש לרבנים דאמריקה ספרי דעת־ זמננו בעריכת דוד הנגבי בסיוע קרן רירצריילר © הזכויות שמורות למחבר ולספרית פועלים בע״מ נדפס בישראל תשמ״ג/ 1983 דפוס ורד ת״א המערכת וההנהלה: ת״א ת.ד. |
| 2 | 37068 טל. 291535 לטוני רעייתי עזר־כנגדי החינוך לשלום בעתות מלחמה 1 • בהצעה המובעת כאן, בלשון הכותרת, מובלעות שתי הנחות־קודמות בלתי־מובררות. הנחה אחת, האומרת שאפשר לחנך בעת־ובעונה אחת על שני מישורי־זמן שונים: אחד, הנושא בכל עת בע 1 ל של התחייבות כלפי המציאות ההווה, ובדוגמה שלפנינו — מציאות של מלחמה; ואילו השני נושא פניו לקראת עתיד של שלום. במלים "עתיד של שלום" טמונה ההנחה השנייה, לאמור: ההיסטוריה של העמים עוד צופנת בחובה את האפשרות — חרף כל נסיון־העבר — לחרוג אל מעבר להפוגות בין־מלחמות, כפי שהיה עד כה, ולהגיע אל שלום אמיתי בין העמים; לשלום העומד בעינו, לפחות תקופה ארוכה שאין לחזות את קצה מראש, אם לא ל״נצח" כפי שהאמין קאנט. |
| 3 | ננסה לבחון שתי הנחות־יסוד אלה, תחילה לפי גרעין־האמת הטמון בכל אחת מהן בנפרד. נתחיל איפוא בחינוך המתייחס לשני מישורי־זמן • • בעת־ ובעונה אחת. עם כל השינויים והתמורות בדרכי החינוך, המתחוללים לנגד־עינינו כיום בקצב מוגבר, עדיין נשאר ודבק בו סימן־היכר אחד לפחות, המאפיין את החינוך מאז ומתמיד: הוא מתחולל בין שני דורות, בין הורים וילדיהם, בין מורים ותלמידים, הווה אומר — על (בין) שני מישורי־זמן שונים. המחנכים עולים בגילם על החניכים, בוודאי ברוב המכריע של המקרים, אם לא בכל מקרה פרטי. |
| 4 | מאחורי המחנך יותר שנות־עבר, לפני החניך יותר שנות־עתיד; או, בלשון אחרת: המבוגרים מצוידים, בכל פרק זמן מסוים, בנסיון־חיים ארוך יותר, בחינת נכס או עול, ואילו לצעירים ציפיית־חיים ארוכה יותר, בחינת תקווה או אימה. אכן, זאת טענה באנאלית; אבל אין היא משום כך אמיתית פחות; והיא בלתי־חשובה רק למראית־עין. אדרבה: רק אבחנה אמיתית שהיתר. אי־פעם נכבדה מאוד, עשויה לחדור ולהתגלגל במרוצת־הזמן לכדי הכרה באנאלית מעין זו. |
| 5 | כנראה נותר בה עוד משהו ממשקלה הראשיתי. ברוח 9 10 ע״ 8 סיסון ^ הזכות לוזנר זו טבעה מריה פון אבנר־אשנבאך (ו 301 כ 1 ת€ו £801 -ז 1€ !נ £1 תס^ 10 זג 1 \) את אמרת*הכנף: "מי שמביע דבר מובן מאליו בפעם הראשונה, הוא גאון". , במלים אחרות, הוא המציא את ביצת־קולומבוס. הפרש־הגילים המציין את תהליכי־החינוך מעלה בעיות חמורות; המוקשה מכולן היא השאלה על הזכות לחנך. טולסטוי שלל זכות זו, ולפיכך העניק למורה — בניגוד לשימוש הרווח לגבי ׳תארים׳ אלו — הערכה יתירה מזו שלמחנך: המורה מקנה רק נכסי־דעת טהורים, שהוא מעביר, כאילו, ממקום למקום בדומה לסבל נאמן, אם מותר לומר כך, לכאורה מבלי שנפשו נוטלת חלק בדבר; ואילו המחנך מנסה לעצב דמות האנשים הצעירים על־פי צלמו המיושן, ומתיימר בזה ליטול על עצמו תפקיד השייך לאלוהים בלבד, לא באשר האל מופלג במניין שנותיו, אלא באשר הוא נצחי. |
| 6 | טענה דומה לזו משמיע רומן רולן, בספרו ":!!!!בנןתזבז^ג)•• ("קורותיו של מצפון חופשי במלחמת־העולם הרא¬ שונה"), נגד שלטון העבר על ההווה והעתיד, כלומר נגד השתלטות המתים על גורלם של החיים. ואילו דווקא המחנכים הנלהבים ביותר, מצפונם כופה עליהם את השאלה על הזכות לחנך; וכשהם שוללים את הזכות הזאת, דוגמת טולסטוי, הרי הם נתפסים להטעיה עצמית לגבי טיב המניעים החבויים בנפשם־הם. על כך מעידה גם הרפיפות של טיעונם, כאילו קיימת הוראה נייטראלית חפה־מחינוך! הלוא בבחירת החומר, בחלוקתו למקצועות, ובשיטת הוראתם — בכל אלה מעורבים שיקולים חינוכיים שהשפעתם עצומה, דווקא משום שהם כמוסים, ועל־פי־רוב גם אינם נהירים במלוא־ ההכרה לאלה העושים במלאכה. |
| 7 | ובכן מנין לנו, המבוגרים, הזכות להשתתף באורח פעיל ומכוון בעיצוב דעותיו של הנוער, וכתוצאה מכך גם בקביעת גורלו; וזאת חרף העובדה, שהוא עתיד לשאת בתוצאות־מעשינו בעת שאנו אולי כבר לא נהיה בחיים ולא נחלוק עימו את המשא ? מה פשר הדין הזה, אשר בשמו אנו עומסים על דל־כתפותינו אחריות שהיא למעלה־מנשוא כמעט, ובתקופה של שינויים הרודפים זה־את־זה בקצב מסחרר ? .־ 1884 1111 י 301 , 11 <>תוא!* 1101 ק£ ת 0 ז\ 6 ד 13,1 \נ 1 החינוך לשלום 11 על כך ניתן להשיב, אם בכלל, רק תשובה אחת. |
| 8 | הזכות לחנך ועימת גם החובה לחנך נתונה לנו בתנאי שיש בידנו לשקול — כנגד יתרון משקלו הביולוגי של הנוער לפי תוחלת־החיים שלו — עדיטות רוחנית־ מוסרית או, אם הדבר ניתן, אף דתית, של הכרעות־דעה אמיתיות או אמיתות־ אמונה שעמדו במבחן המציאות, דוגמת העקרון המובע במשפט "מוטב שלום צודק ממלחמה צודקת". בכך הגענו להנחת־היסוד השנייה: קיים סיכוי היסטורי לעתיד של שלום, או בכל־אופן, :תר־שלום בעתיד; ועל זה אנו מוסיפים עתה ואומרים, כי בידי החינוך להגדיל או להקטין את הסיכוי הזה. |
| 9 | אמנם, החינוך אינו אלא גורם אחד מני־רבים, ובשום־פנים איננו הגורם המכריע בקבלת־החלטות על מלחמה או שלום. בימינו אין עוד מקום לשגות באשליות לגבי מצב־ עניינים זה, שהוא חמור למדי. בשעתו, לפני עשרות שנים, נוסד בגרמניה איגוד של "מתקני־חינוך ראדיקליים", אשר בראשו ניצבו אישים כפאול אוסטרייך (ו €101 ז] 0£5 3111 ?) וזיגפריד קאווראו (! 31 ^ 3 .>!; זו היתד. בשעתה תנועה אמיתית במלוא מובן המלה, אמנם של מיעוט בלבד, אך ללא גינונים של כת בדלנית. עמדת התנועה היתד. פאציפיסטית, והיא נאבקה נגד הגל־הגואה של הלאומנות באומץ ללא־פשרות.־ והנה יום אחד לאחר תפיסת השלטון בידי הנאציונל־ סוציאליסטים נמחה זכרה, כבמשיכת־קולמוס, מן המציאות הפדגוגית והיה כלא־היה; אמנם מותר להניח כי רוב חברי האיגוד שמרו אמונים להשקפתם והמשיכו לדבוק בד. |
| 10 | בל בם־ פנימה; אולם, וזה העניין המכריע: נאמנותם היתד, רק , או בעיקר: פנימית. בחוץ, בפומבי, לא נותר להם כר לפעולה זולת דרך השלילה, או ההימנעות ממעשים; כגון אי־הצטרפות למפלגה או לאירגון־המורים הנאציונל־סוציאליסטי, השתמטות מלברך בהצדעה ההיטלרית וכיוצא־באלה. בשלוש הדוגמאות שנמנו כאן מיוצגים הקשיים בסדר עולה; הם מורים אף על נצחונה של הפוליטיקה, שהדבירה־ תחתיה את הפדגוגיה במשך תקופה שלימה וגורלית מאוד של ההיסטוריה. |
| … |
Комментарии